מערת המכפלה ובית המקדש
חזרה

בשעה שביקש אברהם אבינו לקנות את מערת המכפלה מידי בני חת, אמרו לו: יודעים אנו שהקב"ה עתיד ליתן לך ולבניך את כל הארץ הזו. כרות לנו ברית שאין בני ישראל יורשים את עיר יבוס,כי אם ברצונם של היבוסים, ואחר כך תקנה את מערת המכפלה לאחוזת עולם. וכרת להם אברהם ברית ואחר כך מכרו לו את מערת המכפלה בכסף מלא. וכן עשו בני ישראל כשכבשו את הארץ. עד שבא דוד וקנה מאת היבוסי את מקום בית המקדש בכסף מלא.

המדרש קושר בין קניית מערת המכפלה על ידי אברהם אבינו, לקניית מקום בית המקדש על ידי דוד המלך.

המאבק על מערת המכפלה הוא המאבק על ירושלים. אברהם חש כי תחילה מוטל עליו לקנות את חברון, אף אם על ידי כך יתחייב בשבועה שתגביל את כיבוש ירושלים על ידי בניו. קניינו של אברהם בחברון לימד דרך לבניו, לקנות את ירושלים "בכתב עולם לאחוזת עולם."

מהי עיר יבוס?
עיר יבוס - גורן ארונה מקום בית המקדש עוברת לחזקתם של ישראל בדרך קניין ולא בכיבוש. קנייה זו מלווה במשא ומתן המזכיר את מקחו של אברהם בחברון.

חז"ל ציינו שהן בחברון - מערת המכפלה והן ירושלים - גורן ארונה היבוסי שייכים לאותם מקומות ספורים, בהם חזקתנו מבוססת היטב - בכסף מלא ובשטר עולם.

אמר ר' יודן בר סימון:
זה אחד משלושה מקומות שאין אומות העולם יכולים להונות את ישראל לומר, גזולין הן בידכם. ואלו הן: מערת המכפלה, בית המקדש, וקבורתו של יוסף.

משמעות נודעת לדבר הנקנה, שעל ידי כך ברורה לנו עצמנו שייכותנו הפנימית למקום.
אכן כל שלושת המקומות הללו שבאו לו לעם ישראל בקניין ולא בכיבוש לא נתחלקו לשבטים. חברון נמסרה שלא בחלוקה: "על כן היתה חברון לכלב בן - יפונה הקניזי לנחלה".

ועדיין שבועת אברהם מעכבת את כיבוש ירושלים על ידי דוד.
בספר שמואל מסופר: "וילך המלך ואנשיו ירושלים אל עיר היבוסי יושב הארץ ויאמר לדוד - "לא תבוא הנה כי אם הסירך העורים והפסחים...". דוד ממתין עד הסירו העורים והפסחים. מכוח שבועת ברית אברהם לא יכול דוד לכבוש את ירושלים עד שהסירו את הגלולים שכתוב עליהם ברית שבועת אברהם. רק אחר כך קנה את עיר היבוסי לישראל.
מעבר דוד מחברון לירושלים מצביע על שלב במלכות דוד שבו קודמת חברון לירושלים. דוד חייב להתחבר עם האבות, עם אדם הראשון. הנהגה ומלכות בישראל יונקת משרשי העם - קניין ארץ ישראל הוא יסוד מלכות בישראל.
("עמק חברון" נועם ארנון)