היסטוריה חזרה

כ-35 דק' נסיעה מירושלים ומקרית גת וכ-40 דק' נסיעה מערד ומבאר שבע, שוכנת לה העיר חברון המוכרת לנו מתקריות שונות המתרחשות בה חדשות לבקרים, בשל היותה עיר משותפת ליהודים וערבים כאחד. ובשל המצאותה של מערת המכפלה בלב העיר. 

העיר חברון היא הגבוהה בערי ישראל - 927 מטר מעל פני הים התיכון. אקלימה הוא אויר הרים יבש וצח. האדמה בה פוריה ומתברכת בעיקר בכרמים ובעצי הזית הגדלים בה. 

חברון נחשבת כאחת הערים הקדומות ביותר בארץ ישראל והמקום בו החלה השושלת היהודית. 
מקור השם חברון - ח ב ר, ח י ב ו ר, א ח ד ו ת

במאה השמונה עשרה לפני הספירה, הגיעה אברהם אבינו לחברון הצעירה, והתישב בה עשרים וחמש שנה... עד שנאלץ לרדת למצרים בשל הרעב ששרר בארץ. 
אברהם חזר לחברון ב...ו קנה את מערת המכפלה לאחוזת קבר משפחתית. יצחק בנו של אברהם פוגש לראשונה את אשתו רבקה בחברון. כמו אביו וסבו, אמו וסבתתו, גם יעקב הובא לקבורה במערת המכפלה, על פי צוואתו, במסע הלוויה ארוך ומכובד. עשו שניסה למנוע את הקבורה הומת בחברון וראשו נקבר במערה . 

המרגלים שנשלחו ע"י משה לתור את הארץ, תיארו בחזרתם את ילידי הענק אשר ראו בחברון, את אשכול הענבים, הרימונים והתאנים הביאו המרגלים מחברון.כלב בן יפונה, שהיה אחד המרגלים, ראה גם הוא את הביצורים ואת הענקים אך הוא האמין בעמו, שיוכל להתגבר על המכשולים. 
בתקופת יהושוע (1250 לפנה"ס) , מסומנת חברון כעיר מקלט. 
בחלוקת הארץ לשבטים, מקבלת חברון יחס מיוחד והיא נמסרת לכלב בן יפונה. 

כ700 שנה אחרי הגעתו הרשונה של אברהם לחברון (1007 לפנה"ס) , הוכה למוות אבנר בן נר בחברון ונקבר בה. מעט אחר כך נקבר בחברון גם ראשו של איש בושת, מלכות בית שאול הגיע לסופה ומתחילה בחברון שושלת מלכות דוד, אשר נמשכה 7 שנים. חברון תופסת מקום של כבוד גם בהמשך ימי מלכות יהודה. 
אבשלום בנו של דוד בוחר להרים את נס המרד נגד אביו בחברון (975 לפנה"ס) , אך הוא דוכא ואבשלום הומת. 
רחבעם בן שלמה ביצר גם את העיר חברון ואת מצודותיה הוא חיזק. 

בשנת 586 לפנה"ס , חרב בית המקדש הראשון ויהודה גלתה. האדומים השתקעו בחברון, ורק בשנת 445 לפנה"ס שבו גולי בבל לעירם. 
בתקופת בית המקדש השני (516 לפנה"ס) , לא החלו בשחיטה, אלא אם זרחה השמש בחברון. חלק מצרכי המקדש הובאו מחברון ובניהם הכבשים שנשחטו. 
יהודה המכבי כבש את חברון בשנת 164 לפנה"ס , הרס את מבצריה ואת מגדליה שרף באש. ... אולם את תושביה האדומים של חברון, גרש או גייר יוחנן הורקנוס רק בשנת 134 לפנה"ס
הרומאים מחריבים את בית המקדש השני בשנת 70 לספירה ואת חברון הם מעלים באש./ הישוב היהודי בחברון פסק. 

  במאות ה7-6 עלו יהודים רבים להשתטח על קברי אבותם וישנם עדויות שאף היה ישוב יהודי קטן בחברון אשר סיפק את צרכי העולים לרגל. 
בשנת 629 לספירה שוב כבשו הביזנטים את חברון, ורצחו באכזריות את היהודים ובניהם כוהנים ותלמידי חכמים. 
ישנם עדויות שונות לכך ש בשנת 638 לספירה , היה בחברון ישוב יהודי ואף הוקם בית כנסת ובית קברות במערת המכפלה. 

בשנים 1100 - 1260 היתה העיר חברון בשליטה צלבנית, הנוצרים גרשו את היהודים מחברון והפכו את בית הכנסת שהיה במערת המכפלה לכנסיה. 
עם השתלטותם של הממלוכים (מוסלמים) על עיר המחוז חברון (1260 - 1517) , חזרו היהודים לעירם בצל האבות. 

התקופה העות'מאנית היתה ארוכה וקשה, 400 שנות שלטון אימה ליהודים (1517 - 1917) , התחילו בטבח נורא, שבו רצחו התורכים יהודים רבים, את שאריתם הניסו ואת רכושם לקחו שלל. כמה שנים לאחר הטבח, חזרה קהילה יהודית לחברון. עם השנים התבסס והתרחב הישוב. 
בשל מגיפה קשה בשנת 1525 נמלטו רוב יהודי העיר לעזה. הדבר חזר על עצמו גם בשנים 1619 ו 1662. 
בשנת 1540, קנה ר' מלכיאל אשכנזי את "חצר היהודים" מעדת הקראים, ובנה בין היתר את בית הכנסת "אברהם אבינו". 
בשנים הבאות חיה קהילת חברון (ובניהם רבנים רמי מעלה) בעוני מרוד, תוך שהם נרדפים (ואף חכמי חברון נאסרו בבית הסהר), בשל חובות, אך אל אף מצבם, לא נמנעו מהקמת ישיבות בחברון ואף להכניס ולפטם אורחים, כמנהג אברהם אבינו. 
ב1849 נכבשת חברון ע"י עבד אל רחמן והיהודים משועבדים, ב1834 כבש איברהים פחה את חברון ורצח יהודים רבים, 1841 התורכים כובשים שוב את העיר והרכוש היהודי נשדד ונבזז, ב 1851 עבד אל רחמן משתלט שוב על העיר ומטיל קנס על תושבי הרובע היהודי. 

בשנת 1840 פרצו היהודים והתישבו מחוץ ל"גיטו", זאת מספר שנים לאחר שפקדה את התושבים מגפת ה"כולירע" שהפילה חללים רבים. 
שגשוג הקהילה היהודית בחברון שכלל ישיבות, בתי כנסת, בתי ספר, בנק, בית מלון, בית חולים (אשר סיפק טיפול רפואי חינם גם לערבים) ועוד.. פסק בשנת 1914 עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. על אף המחלות הקשות, העוני והרעב שחזרו לשרור בחברון, לא הפסיקה הקהילה את מסורת הכנסת אורחים. 
העיר חברון עברה לידי המנדט הבריטי ב1918 ועל אף שיפור כלכלי, התקשה הישוב היהודי להתאושש ומצבו הרוחני היה ירוד עד לעליתם של תלמידי ישיבת "סלובודקה" ב1924.  

בשנת 1929, טבחו ערביי חברון, באכזריות מזויה, יהודים רבים ובניהם הרוקח גרשון בן ציון שאך יום קודם חילק להם תרופות חינם וטיפל בהם במסירות. הניצולים נאלצו לעזוב את העיר. 
שנה לאחר הטבח הנורא, התחדש הישוב היהודי בחברון והתקימו בו חיי קהילה מלאים. המסחר והרפואה היו משותפים ליהודים וערבים כאחד. 
כל זאת עד 1936, עם פרוץ מאורעות הדמים בשאר חלקי הארץ החליטה ממשלת המנדט הבריטי לפנות את הישוב היהודי מחברון, מחשש לטבח נוסף. 
מאז ועד יום לאחר הכרזת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל, המשיך להתגורר בחברון יעקב עזרא, היהודי היחיד שחי בין הערבים, ומעת לעת עלו יהודים לפקוד את עיר האבות. 

בכט אייר תשכ"ז 1967 שיחרר צבא הגנה לישראל את חברון, מיד לאחר ששחרר את ירושלים, את פניהם של חיילי צה"ל קיבלו ערביי חברון בכניעה מחשש לנקמה, והעיר שוחררה ללא יריה אחת, ובשלב זה באו לקצם 2037 שנים של שלטון זר. 
מבקרים שהגיעו לחברון נוכחו לראות שערביי חברון טרחו להרוס כל זכר לרובע היהודי. 
תלונותיהם של נכבדי הדת המוסלמים על שאלפי המבקרים במערה גורמים לשיבוש סדרי התפילה המוסלמית וכן להשחתת השטיחים, גרמו לכך ששר הביטחון משה דיין, סגר את המערה לביקור יהודים ברוב שעות היממה ובימי שישי ושבת, לחלוטין. 

בשנת 1968 הגיעה לחברון קבוצה של כ100 נפשות ובראשם הרב משה לוינגר, במטרה לחדש את הישוב היהודי בחברון, הקבוצה זכתה לתמיכתו של שר העבודה, יגאל אלון. 
בראש השנה של 1969, אישרה הממשלה לקיים תפילת חג במערת המכפלה. כתגובה על חריגתם של המתפללים היהודים מעבר לזמן שהוקצב להם, שיגרו ראשי הציבור המוסלמי מכתב מחאה חריף למושל הצבאי שבו דרשו "למנוע תפילת יהודים במסגד, כדי לשמור על קדושת המקום וכי תפילת היהודים היא פצע בליבותיהם של כל המאמינים בעולם המוסלמי..." ועוד.    מאז חזרתם של היהודים לחברון, ארעו מספר פיגועים ע"י פעילי פת"ח. ב1969 הוקמו בניני מגורים למתנחלי חברון בממשל הצבאי.  
אבן הפינה לקרית ארבע הונחה ב1970 ובשנת 1971 נכנסו 50 המשפחות הראשונות לקריה הממוקמת כ2 קמ' מזרחית למערת המכפלה.  
ב1979 חזרה הקהילה היהודית לבית הדסה וב1984 עלו מספר משפחות לאדמות ישי.



תאריכון